אחריות נתפסה בעיני כנטל, משימה התמודדות, ועם השנים הבנתי שזה בעיקר בגלל שתפסתי אחריות כמשהו חיצוני ממני, אחריות על משהו או על מישהו.י. אט אט הבנתי שלקיחת אחריות על האחר מקטינה אותו וגם שואבת אותי הן אנרגתית והן התנהגותית, במיוחד במקומות שאני מרגישה שביטלתי את עצמי מתעדוף של רגשות, תחושות וצרכים של אחר. בזכות התבוננות עצמית הבנתי שאחריות קודם כל פנימית אישית, היא אחריות שלי על עצמי, לדוגמה - הרבה פעמים כאשר לא לקחתי אחריות על איך שבחרתי להתנהל בסיטואציה מסוימת, היה לי קל יותר להאשים את האחר ולהתרחק.
היום אני מתאמנת מזהה מתי אני לוקחת אחריות ומתי לא, מתי אני לקחת אחריות על הרגשות וההתנהלות שלי, להבין מה היה החלק שלי בסיטואציה שלא הייתה נעימה לי, כדי לנסות כמה שאני יכולה למנוע אי נעימות נוספת מצידי, להרגיש חופש, על ידי כך שלקחתי שליטה על עצמי, על הצרכים שלי ועל הצורה שאני מתמללת אותם כלפי חוץ, וזה מסע לא פשוט שמצריך ממני התמודדות יומיומית בלהבין את עצמי ולדבר את זה, דבר שמאוד מורכב עבורי, היות והרבה פעמים שתיקה הוותה ( ועדיין לעיתים) חומת ההגנה שלי.
לא בכל סיטואציה אנחנו אחראים, לא כל סיטואציה אנחנו יוצרים.ות, אבל הרבה יותר קל וודאי לשים מראה על האחר כאשר אני יודעת שאני הייתי באחריות אישית לגבי עצמי.
אחריות מינית, עבורי היא דוגמא מעולה לעניין התפיסה של אחריות כחופש, במיוחד מול כל הפחדים שעולם המיניות מעלה.
על מנת לצמצם את הפחדים ( כמה שאפשר) חשוב לי להיות מודעת אליהם, ובעיקר לא לחשוש לומר אותם לפרטנר שלי לפני המפגש המיני,
לדוג' -
כשאני אומרת שלא נעים לי, אני צריכה שתעצור…
חשוב לי
אני מרגישה נוח כש…
אני לא מרגישה נוח כש…
אני אוהבת…
אני צריכה…
אני נהנית כש…
אני לא נהנית כש…
כואב לי כש…
להתחיל מפגש מיני בשיח, ששני הצדדים מתקשרים מייצר הבנה, בטחון, נוחות, בחירה.
עכשיו, בוודאי שיש סיטואציות שהכל זורם ומסונכרן גם בלי שיח….
ובוודאי שיש מצבים שעל אף שאמרתי והסברתי, לא שמעו אותי….אבל, עבורי, כשביטאתי את עצמי לפני, לקחתי אחריות על המרחב שאני מבקשת לייצר, אם כמה שפחות פחד ועם כמה שיותר בטחון..אני מבטחת את עצמי ולוקחת אחריות על החוויה שלי כשאני ברורה.
