במשך המון שנים התקשיתי לבטא את הגבולות שלי, מהרבה סיבות שהעיקרית מבינהן זה הקושי בלחשוף בפני האחר את המקומות בהן אני פגיעה - זה לומר לאחר.ת שהתנהגות מסוימת כלפי, מעליבה אותי, מכאיבה לי, מתסכלת אותי, מעוררת בי קנאה, מפריעה לי, מעצבנת אותי - היה לי חשוב במיוחד במערכות יחסים, להצטייר כחזקה וקלילה, במיוחד שגדלתי בבית שביטוי רגשות שידר חולשה.
אז לרוב ספגתי והדחקתי ואפשרתי לגבולות שלי להיות פרוצים והרגשתי המון כאב שהצטבר שלא התבטא החוצה וזה הרחיק אותי מבני הזוג שהיו לי, כי אי הביטוי של הרגש שלי לא אפשר קרבה וגדילה. השינוי החל בטיפול אישי ובזכות מערכות יחסים שהפרטנרים שלי שמו לי גבולות שבפני חשפו פגיעות, מבלי שראיתי בכך חולשה. וכך הבנתי שגם אני יכולה שעליי להקשיב לרגשות שעולים בי כי הן המפה למי אני באמת, למה אני רוצה, מה אני יכולה ומה אני לא יכולה, ביטוי של הרגשות האלו בקול מגלה בפני עצמי והאחר מי ומה אני ומה הגבולות שלי, האמונות שלי, מבהיר את התמונה, מאפשר קרבה ובעיקר, מחבר אותי לעצמי.
גיליתי שדווקא שאני מתחברת ומבטאת את הרגשות הללו, אני מצטיירת כיותר חזקה וכשקשובים לרגשות שלי אני יכולה להרחיב את הגבולות שלי, כי אני מרגישה נוחה ובטוחה וכך פחות פגיעה.
