במסגרת היותי עורכת דין המתמחה במניעת הטרדות מיניות, הוזמנתי להרצות בפני אנשי ונשות חינוך (פורמלי ולא פורמלי), נערים ונערות ואקטיביסטים למיניהם, בנושא חינוך למניעת אלימות מינית.
כל הקרדיט בארגון המפגש מגיע לצוות "מסה קריטית", שמארגן הרצאות בנושאים שונים כדי ליצור מודעות ושיתופי פעולה שאמורים להוביל ליותר מעשים ופחות דיבורים.
כשאני מוזמנת לפאנלים כאלו, אני מייצגת לרוב את המישור ה"אפור" והמורכב להבנה למי שאינם משפטנים, והנה הפעם לראשונה התחברתי למישורים נוספים, אישיים וחינוכיים, עבורי חינוך למניעת אלימות מינית הוא בראש ובראשונה חינוך של המערכת המשפטית להכיר בייחודיות של נושא ההטרדה המינית - באפור, בנזקים הבלתי הפיכים, בקושי לדבר על זה ולהבין.
בפאנל האמור תפסתי שהסיבה נעוצה בכך שהם באמת לא מבינים. הרי יש חלל ריק בכל הקשור לתפיסה הבסיסית של מיניות, אז ודאי שיהיה כזה גם בכל הקשור להטרדה מינית. אף על פי שבשנים האחרונות גובר השיח הציבורי בעניין, אין באמת שיח חינוכי. ומבחינתי, שיח חינוכי הוא מהות הכול תפיסת המיניות מושרשת במידה רבה בחינוך, בחברה ובמדיה הסובבים אותנו ואת ילדינו.
יש פער קיצוני בין המיניות המושרשת בחברה ובמדיה לבין המיניות שאמורים ללמוד עליה בבית ובבית הספר. ניכר כי דווקא במקומות האלו אין כלל ביטוי לחינוך של מהי מיניות. ייתכן שזה נובע מהפחד שלנו לגעת בנושא, מהרגישות, מהבושה או מחוסר ידע איך להסביר ומה.
ומשום שילדינו אינם מקבלים חינוך מיני הולם מהמערכות החינוכיות, הם שואבים את ההבנה בנוגע למיניות רק מהחברה והמדיה.
ופה המקום להבהיר – אני לא מתכוונת לחינוך מיני במובן של הסבר טכני, של איך מגיעים ילדים לעולם. זו לא מיניות מבחינתי, זו ביולוגיה. אני מתכוונת שיש ללמד מהי מיניות טובה ונכונה המבוססת על תקשורת ועל הדדיות. אני מתכוונת שיש ללמד מהם הגבולות. שבני נוער יבינו שגם אם היא באה אלייך לקפה וגם אם היא התלבשה חשוף, אז מה? זה לא בהכרח מלמד שהיא רוצה אתך יחסי מין. צריך ללמד לשאול את השאלות הנכונות, לדבר על מהו רצון, על איך היא תופסת מין ואיך הוא תופס מין, על כבוד. ולא רק כדי למנוע פגיעה מינית אלא גם כדי ליצור תודעה אצל המטרידים.ות, שגם הם קורבנות במובן הזה.כאמור היות שאין חינוך כזה במערכות החינוכיות, המקומות היחידים שמחנכים הם המדיה והחברה. ושם יש ביטוי קיצוני למיניות.
סקס מוכר. אין פלא שבחשיפה קיצונית כזו תפיסת המיניות מתעוותת ונוצרת אלימות מינית. כך גם נוצרות תפיסות של שחור ולבן בנוגע למיניות ולמגדר, וזה הבסיס לפרצופים התוהים שבהם אני נתקלת לעתים כל כך קרובות.
הנערות של ימינו מעריצות "משפיעניות דעה", שנתפסות כחזקות לאו דווקא בשל קולן הערב אלא בעיקר בשל השימוש הקיצוני שלהן במיניות - המסר החינוכי הוא שאם אני רוצה שיתייחסו אליי, אם אני רוצה שישימו לב אליי, אם אני רוצה להשיג משהו, אני צריכה לעשות זאת באמצעות המיניות שלי. אם הייתה לנו הבנה עמוקה של תפיסת המיניות המגדרית, אולי לא היינו צריכות לחשוב שנשיג דברים דרך המיניות שלנו. והיינו מבינים שגם אם מישהי מוחצנת מינית, אין זה מלמד בהכרח שהיא רוצה לשכב עם כל אחד.
ומה אם השגתי את היחס על ידי השימוש במיניות? אז עכשיו אני כבר לא מוערכת, מקוטלגת כמופרעת וכפרובוקטיבית. שוב בתבנית של שחור ולבן, כי אין אפור. בתפיסת המיניות של היום מי שהיא מינית לא יכולה להיות "טהורה" או איכותית. או שאת מוחצנת או שאת לא מינית בכלל. והכל נובע מתפיסה לא נכונה של מהו מין, בשבילה וגם בשבילו.
ועדיין לא אמרנו מילה על כך שהנוער לומד על מין גם מפורנו… ומתכניות ריאליטי שמציגות סטריאוטיפים של גברים ונשים מוחצנים – האישה הפרובוקטיבית, האישה הקטנה, הגבר המאצ'ואיסטי, הגבר החנון. רק סטריאוטיפים, בלי מורכבות.
היום אין כלל לימוד של תכנים הקשורים למיניות מגדרית. לכן אני קוראת לשר החינוך הבא, יהיה מי שיהיה, ליצוק תכנים הקשורים לתפיסת המיניות המגדרית במערכת החינוך. צריך להכשיר מורים בנושאים של מיניות ושל מניעת אלימות מינית, מורים שמסוגלים לדבר עם התלמידים באופן פתוח וגלוי. בית הספר צריך להיות מסוגל לספק תשובות ולהוות אוזן קשבת לכל נער ונערה.
כך גם מי שנפגעו מינית יוכל למצוא בו מקום לשתף ולהתייעץ - והעבודה צריכה להיעשות כמובן גם בבית. אני קוראת לכל ההורים, וגם לעצמי כאימא, לדבר על הנושאים הללו באופן פתוח. להסביר את ההבדלים בין תפיסת המיניות הנשית לזו הגברית. לתת שם לכל היבט מיני, ולא לדבר בסיסמאות. יוחזר החינוך המיני לאלתר.
