ON IT

ON IT 

 אם כבר מתחייבים למניעת הטרדה מינית בארגון, לכו עד הסוף.

עיניה שחורות עצובות
חשתי אותה, מיואשת, מותשת מפחדת.

סיפרה לי סיפור (שכבר שמעתי מאות פעמים) על אחד המנהלים בחברה בה היא עובדת שנהג להטרידה מילולית.

זה התחיל באמרות של :

"את נראית טוב היום"

"את רווקה"

"על פניו, לא נעים אבל סביל" אמרה לי.
בהתחלה היא שתקה וחייכה חיוך נבוך, סיפרה שחשבה לעצמה שאם היא תתעלם זה יעלם שהיא לא רוצה להיכנס לעימותים מיותרים, לא רוצה ליצור מצב לא נעים, בכל זאת הוא המנהל והיא עובדת חדשה זוטרה לא רצתה לעשות עניין או להיתפס כ"טרבל מייקר".
אך זה לא הפסיק, להפך, זה המשיך והאמרות תפסו כיוון אחר יותר "נועז" -

"שנשב על בקבוק יין ונדבר על הפרויקט"

"למה את לא מחייכת שאת רואה אותי"

"תני חיבוק"

מגע בכתף פה מגע במתניים שם.

והרגש המודחק חילחל וכרסם בה, היא מצאה את עצמה מאבדת אנרגיה, מגיעה בלי חשק לעבודה, לפעמים מודיעה שהיא חולה, מסתגרת במשרד שלה כדי לא להיתקל בו.

להתלונן? לומר לו משהו? שאלה את עצמה, אך הפחד ממה שיקרה שיתק אותה.

וברגע שהרגש המודחק התפוצץ היא הרגישה בכל גופה איך כבר נמאס לה, היא לא יכלה יותר לשתוק.

היא בחרה לא להתעמת איתו ולפנות לממונה על הטרדות מיניות בחברה כדי להגיש תלונה.

והחברה פעלה "לפי הספר📖"

נפתח הליך - התלונה החלה להתברר.

החלטה ראשונה של החברה - להרחיק את המתלוננת מהחברה בזמן הבירור.

חודש שלם היא ישבה בבית, בלי לדעת מה מתרחש.
היא פנתה לחברה לבקש תשובות אך מאומה. החלה לפתח חרדה לגבי עתידה בחברה.

"עד שמצאתי את העבודה הזו" אמרה לי
היא חשה אשמה, בודדה חרדה.

לאחר חודש מסרו לה שהבירור הסתיים ושהמנהל התפוטר.

היא שמחה לחזור, התחלה חדשה.🌞

אך המציאות אליה חזרה הייתה שונה,
היא שמה לב שהעובדים/ות לא מדברים/ות איתה בהפסקות הצהריים.
היחס כלפיה השתנה מצד המנהלים התלחששויות ומבטים כשהיא עוברת בפרוזדור.

התברר לה שהמקרה דלף החוצה והיא חשה חשופה ותחושות האשם וחוסר הנעימות גברו.

היא ניסתה לדבר עם המנהל שלה עם הממונה למניעת הטרדות מיניות ולשתף אותם/ן בתחושותיה.

ענו לה: "מה עוד את רוצה? הוא התפטר".

כעת היא יושבת מולי שואלת אותי "מה לעשות"?

וניסיוני לימד אותי לשאול את השאלה הכי פשוטה:

"מה את רוצה?"

"אני רוצה אווירה אחרת, האווירה במשרד "גברית" אני אחת הנשים היחידות ונראה שקיים חוסר הבנה של המצב שלי, אני רוצה להרגיש מוגנת נתמכת, המנהל שהטריד אותי כבר לא נמצא אך עדיין אני חשה מוטרדת. כן היה בירור ופעלו "לפי הספר" אז מדוע אני מרגישה אשמה? על זה שבקשתי להפסיק התנהגות עוינת כלפי? לא שאלו אותי מה אני רוצה מה אני צריכה התקיים בירור שלא הייתי מודעת למהלכיו והחליטו לפטר את המנהל מבלי לעדכן אותי. מבחינתי האחריות שלי התבטאה בהגשת התלונה אז מדוע אני עדיין מרגישה אחראית? אני רוצה לעזוב".

כן התקיים בירור, אולם האווירה הלא נעימה וחוסר הבטחון של העובדת (ושל שאר העובדות שנמנעות מלהתלונן בדיוק בגלל התחושות שנותרו במתלוננת) נותרו.

"לפעול לפי הספר📖"

אני חושבת שיש לשאול מי מכתיב/ה את הספר?

החוק למניעת הטרדה מינית מניח תשתית בסיסית למניעת הטרדה מינית, אך מי שכותב/ת את הספר הם מנהלי/ות הארגון.

ארגון נבון 👩‍🏫 שמוכן להנחיל תשתית אמיתית שתביא לשינוי האווירה בכל הקשור להטרדות מיניות כדי שילמד ללמוד לחשוב אחרת, מחוץ לקופסא ובהלימה למציאות של עידן MeToo.
כי אם הארגון יתעלם זה לא יעלם.

אז איך היה אפשר לפעול אחרת?

טעויות הן דבר נהדר, הן מעניקות לנו שיעור, למידה וחכמה. שמעתי המון מקרים של הטרדה מינית במקום עבודה ודרכם למדתי איך היה אפשר לפעול אחרת וכן זה דורש - סקרנות, אומץ ואמון.

האיך שלי מתחיל ב- On it 🤴👸

הוגשה תלונה על הטרדה מינית ונפתח בירור, ארגונים קחו אחריות עד הסוף.

👩‍🏫 הרחקה :
להרחיק את הנילון עד לבירור התלונה.
המצאותו של הנילון במקום העבודה יכולה לשבש את הבירור של התלונה.
הנילון יכול לנצל את זמן השהות כדי להסית את העובדים והעובדות כנגד המתלוננת וליצור מתח עתידי.
הרחקת המתלוננת מבלי ללוות אותה, לעדכן אותה מותירה אותה בעלטה וגורמת לה ללחצים נפשים שיכולים לעלות לכדי טראומה ולהזדקקות לטיפול רגשי. בנוסף, להרחיק את המתלוננת זה כמו לכוון עליה באצבע מאשימה.

👩‍🏫גם אם קיימות נסיבות רגישות ואין מנוס מהרחקת המתלוננת ממקום העבודה, אל תשאירו אותה בעלטה.
דברו איתה תשאלו אם היא בסדר?
אם היא זקוקה לתמיכה רגשית?
והכי חשוב עדכנו אותה לגבי מה קורה, בררו מה היא צריכה רוצה גם לגבי שאלת הסנקציה. אולי היא רוצה סוג של הכרה מצידו על ההטרדה והתנצלות, אולי גישור ביניהם, הבטחה מצידו שיעבור תהליך בעניין במימון הארגון? חשבו מחוץ לקופסא בהתאם לאופי ההטרדה.

👩‍🏫צרו שיח:
הסיפור דלף החוצה והעובדים/ות מתלחששים, אל תנסו להסתיר, להחביא אנרגיה זו אנרגיה שלילית שמשפיעה על האווירה בסביבת העבודה.

הסיפור יצא - מנפו -תציפו.

תצרו קבוצות שיח עם העובדים/ות על הטרדה מינית, מה הם חושבים/ות על מה שקרה? איך הם מרגישים/ות לגבי הטרדה מינית? גם ככה יהיו רכילויות ולחשושים למה לא לדבר על זה?

ויש שיגידו - מה הקשר רגשות ועבודה📖♥️?

אני חושבת - הכי קשור.

רוב חיינו אנו מייחסים/ות שיחות על רגש למערכות יחסים אישיות. למה לא ביחסים בין העובדים/ות? הרי אנחנו משקיעים/ות יותר זמן בעבודה מאשר בבית, אז לא כדאי שיהיה לנו טוב שם?

👩‍🏫העובדת חזרה לעבודה בדקו אם היא בסדר אם היא צריכה עזרה בהסתגלות ובהתאקלמות אולי תמיכה רגשית. ברגע שארגון החל לברר תלונה על הטרדה מינית ואף קבע סנקציה חמורה האחריות כלפי העובדת והעובדים/ות נמשכת גם אחרי הבירור.

בחרתםן לברר את התלונה מצאתםן שהמטריד/ית אחראי/ית On it עד הסוף.

סקרנים/ות לגלות איך עוד אפשר ליצור סביבת עבודה נעימה?

כתבו את תגובתכםן בנושא, אשמח לדעת.