כמו המים לדגים, כך הכוח לבני האדם הוא התווך שבו אנו שוחים. ולרוב אנו עיוורים לו.
לא בכדי, נטמע המונח "כוח משחית" הימצאות של אדם (חסרון האנושיות) בעמדת כוח יכולה לטשטש את מודעתו לסביבה, לעודד חשיבה והתנהגות אנטי חברתית, עצם היכולת להשפיע, עצם תחושת העוצמה, יכולה לפתח אדישות לרגשות הזולת.
בניגוד לעבירות מין אחרות, הטרדה מינית כמשמעותה בחוק למניעת הטרדה מינית, היא עוולה ייחודית למרחבים משותפים, הצורה הבולטת ביותר של הטרדה מינית מתרחשת בתוך ארגונים וכרוכה בניצול לרעה של בעלי/ות העוצמה והכוח, אשר משתמשים/ות במוטרד/ת כאובייקט לסיפוק גחמותיהםן האישיות, לדוג' במסגרת יחסי הסמכות שבין ממונה במקום העבודה לעובד/ת הכפוף/ה לו/ה.
בדיוק בשל כך, המחוקק ובעקבותיו – בתי הדין לעבודה, ממשיגים הטרדה מינית כפגיעה קשה בכבודו וחירותו של אדם.
ההנחה של בתי הדין לעבודה בפסיקותיו בנושא הטרדה מינית היא שהטרדה מינית בעבודה בעיקרה אקט של ניצול לרעה של כוח ארגוני - אקט של שחיתות - שיש לו אמנם נפגעים/ות ספציפיים/יות, אך הפגיעה הטמונה בו אינה מצומצמת לשני הצדדים הישירים לאקט המיני, אלא משליכה על מקום העבודה כולו כמרחב של יחסים מקצועיים ואישיים.
מרכז הכובד של הטרדה מינית איננה אי-ההסכמה של המוטרד/ת אלא ניצול לרעה של כוחות ארגוניים באופן הפוגע בבני-אדם הכפופים להם, ואף בתקינות התנהלותו של מקום העבודה כולו.
יתרה מזאת, הנזק הטמון בהטרדות מיניות איננו מוגבל לפגיעה מינית או לדיכוי מגדרי, אלא נוגע ליכולתם של בני-אדם להתנהל ולתפקד במרחבי-פעילות יומיומיים ללא חשש מהפעלה מופרזת ומושחתת של כוח כלפיהם מצד בני-אדם אחרים.
הטרדה מינית היא אקט בריוני, הדומה להתעמרות והתנכלות של מעביד/ה בעובדיו/תיו, בהרבה מהמקרים המטריד/ה בעל/ת הכוח מתנהג/ת באופן עקבי בצורה בוטה כנגד עובדים/ות אחרים/ות וגורר/ת אחריו/ה אוירה עוינת בסביבת העבודה.
התובנה, לפיה הטרדה מינית היא עניין כוחני, מלמדת שיש לתפוס כל מקרה של הטרדה מינית במקום עבודה באופן רחב יותר, מעבר לאותו מקרה לספציפי יש להכיר בכך שלכל הטרדה מינית יש השלכות הנוגעות למרחב כולו – למקום העבודה ולתחושת המוגנות של העובדים/ות ורווחתם/ן.
בתי הדין לעבודה אימצו תפיסה זאת ועל כן הם פוסקים בחומרה במקרים הנחשבים "קלים" כגון: ביטויים מינים מילוליים, סביבת עבודה עוינת, אי נקיטת אמצעים למניעת הטרדה מינית של המעביד/ה וכיוצ"ב.
"עם כוח גדול באה אחריות גדולה"
כוח יכול להיות גם מקור של טוב.
רוב מקומות העבודה מושתתים על היררכיה וההנחה היא שמנהל/ת כבעל/ת הכוח אמור/ה להפעיל את כוחו/ה על העובדים/ות כדי לעמוד ביעדי הארגון, על כן המנהל/ת צריך/ה להיות בעל/ת השפעה ניכרת על עובדיו ועובדותיו, כדי לגרום להםן לבצע ולהניע, למצוא פתרונות ולהחדיר בהם מוטיבציה.
ההשפעה על העובדים/ות צריכה ויכולה להיות חיובית, הנעה לפעול, לבצע ולעמוד ביעדים מתוך רצון ולא מתוך פחד, חוסר נוחות ואי נעימות.
מנהל/ת נעים הוא/היא מנהל/ת שלא צריך/ה להפגין את כוחו/ה, אלא כוחו/ה משמש כמוליך, כמו זרם חשמלי שמעניק אור גדול, כדי שכולםן יראו את כולם, הכוח מגיע מיושרו/ה הפנימי ועולם ערכיו/ה.
מנהל/ת טוב/ה לא שומר/ת את כוחו/ה לעצמו/ה אלא מעניק/ה חלק מכוחו/ה לאחרים/ות כדי להניע ולתת השראה לעובדים/ות, דווקא בכך שהוא/היא לוקח/ת חלק ארי בעבודת הצוות, באופן שיוויני עם כולם/ן, כאשר חולקים כוח הוא מתפזר נכונה ויש איזון והסכנה לעיוורון רגשי יורדת.
מנהל/ת טוב/ה מעצים/ה את מומחיותםן של עובדיו/תיו - כולםן ביחד, ללא הבדל ובהתאם ליכולות, למען היעדים של הארגון.
כפי שדוד של ספיידרמן אמר: " עם כוח גדול באה אחריות גדולה".
ההבנה שכוח = עוצמה מביאה עימה חשיבה מודעות מוגברת על האופן בו המנהל/ת בוחר/ת להפעיל את כוחו/ה על עובדיו/ת ועל האווירה הקיימת בארגון.
הידיעה שעובדים/ות בעמדות בכירות יכולים/ות לנצל את כוחם/ן לרעה חייבת להניע למקום של ראיה של העובדים/ות ומוגנותםן, יש להוקיע התנהלות בריונית כמו הטרדה מינית ולעודד התנהלות שיתופית של זרימה מאוזנת של הכוח המאפשרת אוירה בטוחה, כי כאשר דואגים לרווחת העובדים/ות דואגים לרווח של הארגון!
