האם גברים פוחדים מתגובות של נשים בעקבות Metoo?


האם גברים פוחדים מתגובות של נשים בעקבות Metoo ?

מחקרים שיצאו לאור לאחרונה בארה"ב, אשר בחנו את השלכות תנועת Metoo על שוק העבודה, מצאו, כי גברים פוחדים לעבוד באופן צמוד לנשים מחשש שמא יתנהגו בצורה לא הולמת (שלא במודע) ובכך יחשפו לתלונה בגין הטרדה מינית.

מנהלים שתושאלו במסגרת המחקר מסרו שהם ימנעו מלהעסיק ו/או לקדם נשים אשר חלק אינטגרלי מהעבודה המשותפת מצריך פגישות אישיות, במיוחד כאשר מדובר באישה יפה ומושכת.

הפחד הזה שגברים חשים לא שמור רק למקומות עבודה. 

הפחד קיים כמעט בכל מפגש בין גבר ואישה - חבר שיתף אותי בכך ששינה את התנהגותו בדייטים, אם בעבר נהג לנשק אישה עמה יצא לפגישה באופן די זורם ופחות מילולי, "כחלק מזרימת התשוקה והרומנטיקה" היום הוא כבר יותר פסיבי ומרבה לשאול אם מותר ואפשר, דבר שלטעמו ולטעמן של לא מעט נשים  שובר את הרומנטיקה.

עידן מבלבל? איפה שקיים הפחד שם האמת – תודו באמת שלכם/ן.


לדעתי, זה בדיוק מה שהופך את Metoo לעידן אחר.

ואנו בדיוק נמצא/ות בקו התפר שמודעות למצב מסוים מביאה עמה, וזה מגיע עם הרבה תחושות של פחד. 

בעיקר הפחד משינוי ואיך פועלים/ת עכשיו.

הגענו לצומת ואנו שואלים/ות את עצמנו - לחזור אחורה או להמשיך קדימה? 

המודעות לכך שנשים שנים נבנו חברתית להיות פסיביות ולשתוק במיוחד בנוגע להטרדות מיניות.

המודעות לכך שגברים שנים נבנו חברתית להיות יותר אגרסיביים ולפעול כדי לכבוש.

והאבסורד הוא שגם גברים וגם נשים אמביוולנטיים לגבי התכונות הללו - הרי אלו תכונות המצופות ממנו חברתית, הן לא מגדירות אותנו אותנטית.

בעולם העבודה, בחירה בפחד מתלונות בגין הטרדה מינית, על ידי הדרה של נשים ואי העסקתם, כדי להימנע מסיטואציות מביכות, לא תפתור את הבעיה.

להפך, היא תיצור בעיות אחרות: תעמיק את הפערים בין גברים ונשים בשוק העבודה, המשכיות של אפליה, רגרסיה ומועקה אצל נשים שתוכל להוביל לאי הגשת תלונות בגין הטרדה מינית. נשים ישלמו מחיר לא רק אישי, אלא גם כלכלי.

וכמובן שזה ישליך לכל שאר תחומי החיים ונמצא את עצמנו חברתית, עוד שנה שנתיים בהתפרצות של תנועת Metoo מסוג אחר, בגלל שזה עידן שמתקדם במבט נחוש לעתיד ולא לעבר.

לעומת זאת, בחירה בשינוי משמעה הכרה בפחד, בעובדה שכדי שנוכל לקדם שיווין בשוק העבודה, גברים צריכים להודות בפני עצמם שהם מפחדים, מבולבלים, שהם לא יודעים מה מותר ומה אסור לגבי כל מה שקשור להטרדות מיניות וזה מובן. 

ואחרי ההכרה, מגיעה ההבנה שמתבטאת בשאלה - איך אני יוצר מקום עבודה בו אני יכול להרגיש נוח לא לפחד מתלונה על הטרדה מינית ובכל זאת לעבוד צמוד עם נשים?

ובשביל נשים, בחירה בשינוי, משמעה הכרה בפחד גם כן, וההבנה שמתבטאת בשאלה - איך אני יוצרת מקום עבודה בו אני יכולה להמשיך את התנועה שהחלה, לדבר, להתלונן, מבלי שארגיש מאוימת על מקומי המקצועי?

ובשביל זה אנו רוצים/ת ליצור מרחב בו נוכל לדבר ולהקשיב - לצאת מאזור הנוחות בו כל מה שקשור ביחסים בינו לבינה שמור בהכרח רק לעולמנו הפרטי זה שמחוץ לעבודה. 

להבין מהן הגבולות בתחום שנראה לנו אפור, מה מותר ומה אסור? להבין שאם עובד טועה ופוגע בחוסר מודעות בעובדת, יהיה לו מרחב בטוח במקום העבודה לחלוק זאת מולה בשיח כנה ומוחל או בפני האדם/ה המתאים/ה והממונה לכך במקום העבודה – וכל זאת כחלק מיצירת מנגנון אמיתי שמטרתו למנוע הטרדות מיניות.

ניתן ללמוד מעולמות החיזור, ברור שמדובר במרחב שונה, נטול הרצון להיות ולהיתפס מקצועים/ות וקולגיאליים, יחד עם זאת, הבלבול שנוצר שם מפנה מקום לשיח שמתחיל בשאלת שאלות : מותר? אפשר? או בשאלה פשוטה של איך את אוהבת שמחזרים אחרייך?אתה יכול? אני רוצה? אז אולי הרומנטיקה כפי שחשבנו שידענו עד היום (בעיקר מסרטים רומנטיים) משתנה והופכת להיות לרומנטיקה אחרת כזו של שיח הדדי שנשים יותר אגרסיביות לגבי הרצונות שלהן וגברים יותר פסיבים וקשובים.

למאמר אודות המחקר בארה"ב - https://www.theguardian.com/lifeandstyle/2019/aug/29/men-women-workplace-study-harassment-harvard-metoo

חושבים/ות אחרת? אשמח לקרוא בתגובות