רומנטיקה בעידן MeToo
הייתי ילדת טלוויזיה - סרטי הרפתקאות, פנטזיות, מדע בדיוני, טלנובלות וקומדיות רומנטיות.
הייתי חיה את עצמי דרך הטלוויזיה באמצעות הדמיון, מדמיינת איך אני הדמות הראשית במציאות של חיי וכל מי שסביבי הן דמויות בסרט.
לעתים הייתי מוצאת את עצמי משתמשת במשפטים שהזדהיתי אתם מאיזה סרט או סדרה שצפיתי במסגרת שיח בין אישי עם חבר/ה, ככה שהרבה פעמים נשמעתי קצת דרמטית.
אני זוכרת שפעם חברה "עלתה" עליי כשאמרתי איזה משפט והיא פתאום הסתכלה עליי במבט של "אני מכירה את המשפט הזה מהסרט של טום קרוז" והסתכלתי עליה במבט נבוך.
כנערה יחסית מופנמת עם עולם דמיון ענק ומושפע מסרטים/סדרות, חלק מעיצוב הידע שלי על התנהלות במערכות יחסים צברתי מהטלוויזיה. להורים המדהימים שלי לא היו אז את הכלים והמודעות לגבי איך להכווין אותי בעניין ואני גם התביישתי לשאול.
אז זה היה לי מאוד טבעי כנערה ובחורה צעירה לחשוב שזה רומנטי ומלא תשוקה כש"הגבר" ה"מאצו" "תופס" את הדמות הנשית לפתע ונותן לה נשיקה בפה, והיא בהתחלה "כאילו" מתנגדת ואט אט נמסה ומתמסרת, כל כך מסעיר, מסתורי ורומנטי.
עם השנים וההבנה שלי לגבי מי שאני ומה אני רוצה ואוהבת, ובעיקר הסקרנות למצוא מילים אותנטיות שמנותקות מהדמיון (עד היום לפעמים יוצא לי איזה משפט מסרט) הבנתי כמה להיות "ילדת טלוויזיה" טשטש לי לעתים את המציאות הקיימת במיוחד בכל הקשור למערכות יחסים (מצד שני צפייה בפרקליטי אל איי גרמה לי לרצות להיות עו"ד).
כמו ההבנה שהחיים הם כנראה לא קומדיה רומנטית וכנראה שהגבר הזה ששבר לך את הלב שהבין, לפתע שאת אהבת חייו ויוצא למרדף נגד הזמן, כדי לומר לך שהוא אוהב אותך, שניה לפני שאת עולה למטוס כשבידו זר פרחים, אולי לא באמת קיים.
ומערכות יחסים הם מעבר לסרט או הטלנובלה הרומנטית, הם מפגש של שני א.נשים עם צרכים שמנסים לתקשר את צרכיהםן ורצונותיהםן אל מול חומה של אגו ופחד.
רומנטיקה של העידן החדש
כשקמפיין MeToo יצא לעולם, שמעתי, בין היתר, תגובות גם מנשים וגם מגברים שמשהו ביחסים ביניהם/ן השתנה, שגברים חוששים לבצע צעד "נועז" ומסעיר ולגנוב נשיקה ונשים חשות את הפחד הזה ומתגעגעות למה שנקרא "רומנטיקה".
ההבנה הזו בשילוב עם ההכרה בטשטוש המציאות של עולם הסרטים והסדרות על חיי ( וכמובן על חיי רבים ורבות מאיתנו כי אני אולי ייחודית אך בסה"כ חיה בעמי אנוכי) הובילו אותי לחשוב שאולי אפשר להמציא תסריט אחר של " תשוקה" "רומנטיקה" אולי דווקא השיח של הלפני מוביל לתקשורת כנה ועמוקה יותר של הרצונות שלנו, לחיבור מותאם יותר?
אני יכול/ה לנשק אותך ? אני יכול/ה לחבק אותך? גורם לנו להיות יותר נכונים/ות לא רק לגבי המציאות שלנו, אלא לגבי המציאות של האחר/ת?
עידן MeToo כיוצר רומנטיקה אחרת שונה אחרת מכל מה שלמדנו. הרומנטיקה של העתיד, אולי. מערכות יחסים של העתיד - האם צריך בלבול כדי להרגיש תשוקה? להבהיל את הרגש?
מה אתםן חושבים/ות אשמח לתגובות
