מחקרים שיצאו לאור לאחרונה בארה"ב, אשר בחנו את השלכות תנועת Metoo על שוק העבודה, מצאו, כי גברים פוחדים לעבוד באופן צמוד לנשים מחשש שמא יתנהגו בצורה לא הולמת (שלא במודע) ובכך יחשפו לתלונה בגין הטרדה מינית.
מנהלים שתושאלו במסגרת המחקר מסרו שהם ימנעו מלהעסיק ו/או לקדם נשים אשר חלק אינטגרלי מהעבודה המשותפת מצריך פגישות אישיות, במיוחד כאשר מדובר באישה יפה ומושכת.
הפחד הזה שגברים חשים לא שמור רק למקומות עבודה.
הפחד קיים כמעט בכל מפגש בין גבר ואישה - חבר שיתף אותי בכך ששינה את התנהגותו בדייטים, אם בעבר נהג לנשק אישה עמה יצא לפגישה באופן די זורם ופחות מילולי, "כחלק מזרימת התשוקה והרומנטיקה" היום הוא כבר יותר פסיבי ומרבה לשאול אם מותר ואפשר, דבר שלטעמו ולטעמן של לא מעט נשים שובר את הרומנטיקה.
עידן מבלבל? איפה שקיים הפחד שם האמת – תודו באמת שלכם/ן.
לדעתי, זה בדיוק מה שהופך את Metoo לעידן אחר.
ואנו בדיוק נמצא/ות בקו התפר שמודעות למצב מסוים מביאה עמה, וזה מגיע עם הרבה תחושות של פחד.
בעיקר הפחד משינוי ואיך פועלים/ת עכשיו.
הגענו לצומת ואנו שואלים/ות את עצמנו - לחזור אחורה או להמשיך קדימה?
המודעות לכך שנשים שנים נבנו חברתית להיות פסיביות ולשתוק במיוחד בנוגע להטרדות מיניות.
המודעות לכך שגברים שנים נבנו חברתית להיות יותר אגרסיביים ולפעול כדי לכבוש.
והאבסורד הוא שגם גברים וגם נשים אמביוולנטיים לגבי התכונות הללו - הרי אלו תכונות המצופות ממנו חברתית, הן לא מגדירות אותנו אותנטית.
בעולם העבודה, בחירה בפחד מתלונות בגין הטרדה מינית, על ידי הדרה של נשים ואי העסקתם, כדי להימנע מסיטואציות מביכות, לא תפתור את הבעיה.
